שלום, אורח

• כניסה
• הרשם

• פרסם מאמר

קטגוריות

• אומנ ות
• אינ טרנ ט ומחשבים
• אקטואליה
• בית
• בריאות וכושר
• דת ואמונ ה
• חוק ומשפט
• חינ וכ ולימודים
• יחסים ומשפחה
• ילדים
• כללי
• מדע וטכנ ולוגיה
• מוזיקה
• נ דל"ן ובנ יה
• ספורט
• עסקים וכלכלה
• רוחנ יות
• רכב
• שיפור עצמי
• שירותים עסקיים
• תרבות הפנ אי

פרשת ואתחנ ן לאור הקבלה והחסידות

פורסם בתאריך 07/30/2012 ע"י "מודעות" מרכז ללימוד קבלה ופנ ימיות ה בקטגוריה רוחנ יות | צפיות: 6429 | התחבר לדירוג המאמר

תגיות המאמר: רוחנ יות, מודעות, קבלה, ארץ ישראל, תפילה, התפתחות רוחנ ית, משה רבינ ו, שמע ישראל, בעל הסולם, עשרת הדיברות, ואתחנ ן, עם ישראל, אהבהואהבת לרעכ כמוכ, כוחה של תפילה, מדבר סינ י

עריכה : דוד אגמון

 

הקדמה
השבת הקרובה היא אחת השבתות הגדולות של הש× ה. לאחר תקופת בין המייצרים, אחרי תשעה באב, א× ו מגיעים למסגרת זמן של שבעה שבועות מיוחדים שמסתיימים בראש הש× ה. בשבע השבתות הקרובות א× ו קוראים שבע הפטרות של × חמה אשר מגיעות לאחר החורבן הגדול של תשעה באב. הראשו× ה שבהם מה× ביא ישעיה ועל שמה × קראת השבת הקרובה, שבת \'× חמו\', "× Ö·חÖ²מוÖ¼ × Ö·חÖ²מוÖ¼, עÖ·מÖ´Ö¼י--יÖ¹אמÖ·ר, אÖ±לÖ¹קÖµיכÖ¶ם"(ישעיה מ\' א\'). 
בתוכ ככ, פרשת \'ואתח× ן\' היא אוצר גדול של לימוד פ× ימי הקשור ישירות לע× ין ה× חמה. × חמתו הפרטית של כל אדם וה× חמה הכוללת של כל עם ישראל. ביחד עם הלימוד של הפטרת \'× חמו\' × פתח השבוע פתח לשי× וי יסודי בחיי האדם. כשהכל כבר מופ× ה אל הרגע הגורלי שבו תוכרע הש× ה הבאה, ראש הש× ה הממשמש ובא.
הפרשה פותחת בתפילתו הגדולה של משה רב× ו, "וÖ¸אÖ¶תÖ°חÖ·× Ö·Ö¼ן, אÖ¶ל- ה\', בÖ¸Ö¼עÖµת הÖ·הÖ´וא, לÖµאמÖ¹ר". בקשתו של משה שתי× תן לו הרשות להיכ× ס אל ארץ ישראל למרות הגזירה ש× גזרה עליו. אחד ה× ושאים המרכזיים של הפרשה הוא ע× יי× י התפילה. × עסוק בו מההיבט הכללי, וגם × ראה כיצד תפילתו של משה רב× ו × וגעת בכל אחד מאת× ו באופן ישיר. מצד הפ× ימיות, מה באמת פעל משה רב× ו בתפילתו? האם התפלל בעד עצמו? מדוע, על פ× יו, × ראה שתפילתו לא × ע× תה?
בפרשה גם מופיעות, בפעם הש× יה בתורה, עשרת הדיברות וכתובה בה גם קריאת \'שמע ישראל\' ומצות אהבת השם, יסודות הרוח הגדולים של חיי× ו. × ראה כיצד הדברים האלה מתקשרים לע× ין ה× חמה ולתקופה בה א× ו חיים.

כוחה של תפילה
במדרגתו הגבוהה, אומר דוד המלכ, "וÖ·אÖ²× Ö´י תÖ°פÖ´לÖ¸Ö¼ה" (תהילים ק"ט ד\'). תפילה היא כח חזק מאוד, אחד מ"כלי ה× שק" הכי חזקים של× ו. ה× ביא אומר, "אÖ·ל-תÖ´Ö¼ירÖ°אÖ´י תÖ¼וÖ¹לÖ·עÖ·ת יÖ·עÖ²קÖ¹ב" (ישעיהו מ"א י"ד) - מה תולעת כוחה בפיה, ככ עם ישראל, כל הכח של× ו × מצא בפה. התפילה יכולה לבקוע רקיעים, לעלות לשורש השורשים ולפעול בשורש, ממש לש× ות את המציאות בשורשה. אדם צריכ ללמוד להתפלל. אדם צריכ להתפלל כל הזמן, בלי הפסקה, עד שכולו תפילה, "וÖ·אÖ²× Ö´י תÖ°פÖ´לÖ¸Ö¼ה".
כידוע, תפילתו של משה רב× ו אי× ה מתקבלת והוא לא זוכה להיכ× ס לארץ ישראל. אולם, חשוב ש× דע, אומר הרב שליט"א, שכל תפילה, אפילו תפילה שלא × ע× תה, עושה ב× ין. כל תפילה פועלת משהו. לרוב א× ח× ו לא רואים מה. אבל בסופו של דבר, × ראה ששום דבר לא היה לחי× ם. כל תפילה היא חשובה מאוד. אומר האריז"ל, מיום ש× ברא העולם ועד לביאת משיח אין תפילה אחת דומה לחברתה, לא אצל אדם פרטי ולא בכל העולם כולו. כל יום זה זמן אחר, הארה אחרת, האדם עצמו שו× ה. 
בפרשה, משה רב× ו מלמד אות× ו מה זאת תפילה, כיצד לגשת לתפילה, כיצד להאמין בתפילה, כיצד לא להתייאש בתפילה. אדם בן מאה ועשרים עומד ומתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות. אומר ה\'מגלה עמוקות\' שבכל תפילה היה לו ע× יין חדש, טיעון חדש, למה הוא צריכ להיכ× ס לארץ ישראל. תארו לכם שיש משהו שא× ו רוצים כל ככ, האם יש בכוח× ו להיות דבוקים ברצון עד כדי ככ ש× אחז בתפילה בצורה כזאת?

הכ× ה לתפילה
ת× אי חשוב לתפילתו של אדם שיהיה באחדות עם כלל ישראל. כותב האריז"ל, אדם שבא להתפלל, חייב לקבל על עצמו מצות \'ואהבת לרעכ כמוכ\' לפ× י התפילה, אחרת לא יהיה לתפילתו שום כח. צריכ גם לומר בתפילתו שהוא מתפלל, בשם כל ישראל. ראיה לככ, שכל הבקשות בתפילת שמו× ה עשרה הן בלשון רבים. אין תפילת יחיד. יש תמיד רק את כלל ישראל.
מסביר הרב שליט"א, תפילה אמיתית זה כשהאדם מסלק את עצמו, את ה\'א× י\' שלו מכל הע× יין. כמו שאומר דוד המלכ, "וÖ·אÖ²× Ö´י תÖ°פÖ´לÖ¸Ö¼ה", א× י כולי תפילה. הוא מבוטל לתפילה, ה\'א× י\' שלו לא × מצא בתוכ הע× יין, יש רק עם ישראל והשכי× ה הקדושה. אחד שיכול להעיד על עצמו שאין לו שום אי× טרסים אישיים בתפילה, כל מה שהוא מתפלל, הוא מתפלל על אחרים, אז בודאי שהתפילה שלו מתקבלת. כי כל המתפלל על חברו, תפילתו × ע× ית תחילה. כמו שאמרו בגמרא, "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריכ לאותו דבר, הוא × ע× ה תחילה"(מסכת בבא קמא).
כהכ× ה לתפילה, חסידים ראשו× ים היו שוהים שעה שלמה לפ× י התפילה כדי להכין את עצמם, לכוון ליבם למקום, כדי שהלב יהיה פ× וי. אם אדם × כ× ס ישר מכל העסקים שלו, בעיקר בתפילת מ× חה, שלעיתים יוצאת ממש באמצע יום העבודה, אז הוא ימשיכ את עסקיו גם בתפילה, ליבו לא יהיה פ× וי למקום. הוא יאחז בסידור ובמקום שהסידור יעשה סדר, הוא רק יזכיר לו את כל ה"סידורים" שיש לו לעשות. התפילה תהיה המשכ לכל המחשבות והעסקים שלו. אבל חסידים ביקשו שליבם יהיה פ× וי מכל הבלי העולם הזה רק לתפילה. הם × הגו תפילה לפ× י התפילה, שתהיה כוו× תם למקום, שהלב יהיה פ× וי - פ× וי ממחשבות ומטרדות העולם הזה. 
ב× וסף, בכל יום כשאדם בא לבית הכ× סת הוא אומר בכ× יסה, "וÖ·אÖ²× Ö´י--בÖ°Ö¼רÖ¹ב חÖ·סÖ°דÖ°Ö¼כÖ¸, אÖ¸בוÖ¹א בÖµיתÖ¶כÖ¸; אÖ¶שְׁתÖ·Ö¼חÖ²וÖ¶ה אÖ¶ל-הÖµיכÖ·ל-קÖ¸דÖ°שְׁכÖ¸, בÖ°Ö¼יÖ´רÖ°אÖ¸תÖ¶כÖ¸" (תהילים ה\' ח\'). הוא לא ישר × כ× ס לביה"כ, אלא × כ× ס באימה ויראה לביתו של הקב"ה. אח"כ לפ× י התפילה הוא מתבו× ן כמה דקות לפ× י שהוא פותח את הפה. כמובן, הוא משקיע כח בתפילה עצמה, מכוון בתפילה בשמות, בכוו× ות הפשוטות. בככ איכות התפילה גדלה מאוד והוא יכול להגיע לדרגה גבוהה מאוד של תפילה. הרב שליט"א אומר שלמעשה יש עולם של תפילה. זה לא שהאדם עכשיו × שאר במקומו והוא מתפלל, אלא הוא ממש × כ× ס לעולם אחר, עולם של תפילה שתמיד עומד וקיים.

מת× ת חי× ם
יש× ן עשרה לשו× ות של תפילה: עטירה, פצירה, צעקה, זעקה, וכו\'. תפילתו של משה רב× ו בפרשה היא בלשון תח× ו× ים, "וÖ¸אÖ¶תÖ°חÖ·× Ö·Ö¼ן, אÖ¶ל- ה\'". רש"י מפרש, "אין ח× ון בכל מקום, אלא לשון מת× ת ח× ם. אף ע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מת× ת ח× ם". הלשון הזאת של תח× ו× ים, זו בקשה של מת× ת חי× ם. זאת דרכם של הצדיקים בתפילה. הם אי× ם תולים במעשיהם הטובים, אלא מבקשים מת× ת חי× ם. 
אומר הרב שליט"א, משה רב× ו יכול להגיד, רבו× ו של עולם, התפילה שלי חייבת להתקבל, מפ× י שא× י לא מתפלל על עצמי, רק על כבודכ וכבוד עם ישראל. אבל הוא לא אומר אפילו את זה, הוא רק מבקש מת× ת חי× ם.

רקיעים
אמר× ו בהתחלה שתפילה מסוגלת לבקוע רקיעים. מה זה רקיעים? ידוע מהספרים הקדושים כי המרחק מהארץ עד הרקיע הוא 500 ש× ה. מהלכ הרקיע עצמו זה עוד 500 ש× ה. גם המהלכ גם בין רקיע לרקיע זה 500 ש× ה. יש שבעה רקיעים ויש שמו× ה אוירים בי× יהם. יוצא שיש ט"ו (15) פעמים ת"ק (500). המדרש אומר שמשה רב× ו התפלל תקט"ו (515) תפילות. רמז לככ שהתפילות שלו בקעו את כל הרקיעים. בתפילתו, משה עלה את כל השבעה רקיעים והגיע לשלמות התפילה. מעבר לזה, זה המקום שחייבים לע× ות לתפילתו, לכן לשם הקב"ה לא × תן לתפילתו להיכ× ס, "וÖ·יÖ¹Ö¼אמÖ¶ר ה\' אÖµלÖ·י, רÖ·ב-לÖ¸כÖ°--אÖ·ל-תÖ¼וÖ¹סÖ¶ף דÖ·Ö¼בÖµÖ¼ר אÖµלÖ·י עוÖ¹ד, בÖ·Ö¼דÖ¸Ö¼בÖ¸ר הÖ·זÖ¶Ö¼ה". 
תפילה היא עליה רוח× ית, זמן של דבקות. כול× ו מחפשים עליה רוח× ית. × בוכד× אצר מלכ בבל אמר, "אÖ¶עÖ±לÖ¶ה, עÖ·ל-בÖ¸Ö¼מÖ³תÖµי עÖ¸ב; אÖ¶דÖ·Ö¼מÖ¶Ö¼ה, לÖ°עÖ¶לÖ°יוÖ¹ן" (ישעיהו י"ד י"ד). × בוכד× אצר היה בשגעון גדלות. אמרו לו מהשמים, מי אתה בכלל? רק המרחק מהארץ לרקיע הראשון זה 500 ש× ה. בשביל עליה רוח× ית, צריכ להשת× ות. אדם שמת× הג כמו בהמה ורוצה להיות בעל מופתים, זה לא פועל. בעולמות הרוח× יים יש חוקים. דומה ודומה × דבק. 
אומר הרב דסלר זצ"ל ("מכתב מאליהו"), אדם שהיה עושה עבודה 500 ש× ה בכוחות עצמו, עבודה של שי× וי פ× ימי מהותי, היה מגיע רק לרקיע הראשון. יש× ן אמ× ם הרבה דרכים רוח× יות שמטיפות לשי× וי רוח× י, אבל, האמת היא, שבלי סיעתא דשמיא, אי אפשר לעשות שום שי× וי מהותי. בדרכ הטבע, אדם צריכ 7500 ש× ה כדי להשת× ות ולהדבק בעליון. אבל חז"ל אמרו, "בא לטהר מסייעין אותו" (מסכת יומא). אם אדם עושה פה ת× ועה קט× ה לשי× וי, אז מקדמים אותו גם מלמעלה. חשוב שאדם לא יחשוב שהוא זה שעולה לבד ובוקע רקיעים. כל מה שיש לאדם זה מהקב"ה, מת× ת חי× ם. זה היחס בין העבודה של× ו לשכר והעזרה שא× ו מקבלים משמיים. לכן הצדיקים מתפללים, \'אוצר מת× ת חי× ם חו× × ו\'.

הב× ת השורשים 
אמר× ו שתפילתו של משה לא היתה בעד עצמו, אלא הוא היה מבוטל כלפי עם ישראל. בעזרת דבריו המאירים של הרב שליט"א, × × סה להתבו× ן בפ× ימיות הע× ין ולראות עד לאן הגיע תפילתו של משה רב× ו, עבור כל אחד ואחד מאת× ו.
כדי להבין זאת, צריכ לחזור חזרה אל האדם הראשון, היצור הראשון ש× ברא והיה כלול מכל ה× שמות של כל הדורות.חכמת הקבלה מלמדת אות× ו שכיון שהיה כלול מכל ה× שמות, כשהוא אכל מעץ הדעת, כל ה× שמות היו שותפות באכילה הזאת. החטא הזה הביא חורבן לעולם. אחרי שחטא, הקב"ה קרא לו, "אÖ·יÖ¶Ö¼כÖ¸Ö¼ה" (בראשית ג\' ט\') - לשון \'איכה\' (כמו מגילת\'איכה\' שקוראים בתשעה באב). בחטא הזה × מצא השורש לכל הצרות שבאו לעולם, עד ש× ולד מזה גם חורבן בית המקדש. 
אדם הראשון היה התחלת הא× ושות, אבל זאת היתה התחלה ש× תקלקלה. עד שבאה התחלה חדשה תחתיה, אברהם אבי× ו. כתוב, "אÖµלÖ¶Ö¼ה תוÖ¹לÖ°דוÖ¹ת הÖ·שָּׁמÖ·יÖ´ם וÖ°הÖ¸אÖ¸רÖ¶ץ, בÖ°Ö¼הÖ´בÖ¸Ö¼רÖ°אÖ¸ם" (בראשית ב\' ד\'). אמרו חז"ל, אל תקרא \'בהבראם\' אלא \'באברהם\', שכל הבריאה חיכתה לתיקון של אברהם. כתוב על אברהם, "וÖ·יÖ´Ö¼טÖ·Ö¼ע אÖ¶שֶׁל, בÖ´Ö¼בÖ°אÖµר שָׁבÖ·ע" (בראשית כ"א ל"ג). הרב שליט"א מסביר, אברהם אבי× ו × טע עץ אחר, עץ חדש, לא אותו העץ שקלקל אדם הראשון. יצחק ויעקב עזרו לו ב× טיעת העץ ומשם מתחיל עץ החיים.

עץ הדעת ועץ החיים
עץ זה לשון עצה, לשון התבו× × ות. אדם הראשון התבו× ן במקום שאסור לחקור. כתוב, "במופלא ממכ אל תדרוש ובמכוסה ממכ אל תחקור במה שהורשית התבו× ן אין לכ עסק ב× סתרות" (מסכת חגיגה). אדם הראשון קיצץ ב× טיעות. כתוב, "כÖ°Ö¼בÖ¹ד אÖ±לÖ¹קÖ´ים, הÖ·סÖ°תÖµÖ¼ר דÖ¸Ö¼בÖ¸ר; וÖ¼כÖ°בÖ¹ד מÖ°לÖ¸כÖ´ים, חÖ²קÖ¹ר דÖ¸Ö¼בÖ¸ר" (משלי כ"ה ב\'). כבוד אלוקים זה החלק שאסור לחקור, זה × קרא עצמות הבורא. לעומת זאת, מחשבת הבריאה והמקום שחייבים לחקור זה × קרא כבוד מלכים, אלה הם מעשי הבורא. ה× חש אמר, "וÖ´הÖ°יÖ´יתÖ¶ם, כÖµÖ¼אלÖ¹קÖ´ים, יÖ¹דÖ°עÖµי, טוÖ¹ב וÖ¸רÖ¸ע" (בראשית ג\' ה\'). הוא רצה להכ× יס בו מחשבות של חקירה במקום שאסור לחקור, והצליח.
לעומת זאת, מסביר הרב שליט"א, האשל של אברהם זה ע× יין של אמו× ה פשוטה וחזקה. אמו× ה שמבוססת על מידות טובות. אמו× ה שיש בה גם חקירה, אבל זאת חקירה בכבוד מלכים, במעשי המלכ, במקום שמותר. באשל הזה החלה ב× יית עולם של אמו× ה. אדם הראשון בחר בעץ של דעת טוב ורע, אברהם אבי× ו × טע עץ של אמו× ה.

מפת דרכ אישית
אומר הרב שליט"א, היופי האמיתי הוא, שלכל אחד יש את האשל שלו, יש לו את המפה שלו מיום ש× ברא עד עת פקודתו, עד סוף הדורות. האדם יכול ללכת במפה הזאת בדרכ ישרה או לא ישרה. כמו שקוראת לזה חכמת הקבלה, דרכ קצרה ארוכה, או דרכ ארוכה קצרה. בכל מקרה, הוא חייב ללכת לפי המפה. המפה הזאת מופיעה בכל מי× י דרכים. אחד המקומות שיש לאדם מפה זה בכף היד שלו, יש עץ שכתוב איפה האדם צריכ ללכת - זו תורה שלמה, ליודעי דבר. בכל אופן, אדם צריכ ללכת לפי המפה שלו, אדם לא יכול לברוח מזה. השאלה היא איכ ילכ.

חיזוק עץ האמו× ה 
אמר× ו שיצחק ויעקב עזרו לאברהם בב× יית העץ החדש. משה רב× ו הוא זה שחיזק את האשל של אברהם עם התורה שהביא. אבל, כשהאשל הזה × חלש וכדי שהאשל הזה יחזיק מעמד במשכ הדורות, צריכ כח של תפילה שיחזק אותו. תפילה היא הכח שמחדש את הכל. ממש כפי שבמעשה בראשית הצמחים והדשאים המתי× ו עד שהתפלל עליהם אדם הראשון ורק אז צמחו, ככ משה רב× ו פעל בתפילתו שבעץ הזה יהיה כח שמחדש את × עוריו של העץ בכל עת שצריכ, לכל הדורות. זאת אומרת, אפילו אם העץ הולכ ליפול ח"ו, הכח הזה מתחדש ומרע× ן ובו× ה אותו מחדש. לפעמים יהודי טועה בדרכ, הוא לא יודע איפה הוא × מצא, מאבד את דרכו במפה, עד שהוא מקצץ בע× פים שלו עצמו. 
הע× יין הוא שבאמת על פי רב, האדם במו ידיו, עוקר את האילן שלו, הולכ והורס ע× ף אחר ע× ף, ולכן יש צורכ ל× טוע בו כח של התחדשות. הכח הזה, מסביר הרב שליט"א, × קרא, \'ה× קודה היהודית העתידית\'. יש × קודה יהודית של עבר ויש × קודה יהודית עתידית. מה זאת אומרת? הקב"ה × ותן באדם × שמה, אבל היא ממש × קודה לא × יכרת, ש× מצאת בלב היהודי. בגיל שלוש עשרה, בקיום התורה והמצוות, היא מתעוררת. העבודה הרוח× ית של תורה ומצוות מתחילה להבעיר את הגחלת הרדומה וזו מתחילה לבעור כשלהבת. זה התהליכ הראשו× י, הראשית של היהודי, × קודת העבר, ה× קודה שאיתה × ברא. אבל אח"כ, כשמקלקל, צריכ גם את ה\'× קודה היהודית העתידית\', שממ× ה יב× ה העתיד שלו, וזה, כאמור, בא מכוחה של תפילה. כיצד?

המעשה של משה 
בתפילתו, משה רב× ו הכין את כל ה× קודות הפרטיות, של כל עץ פרטי, של כל אחד ואחד מעם ישראל. לכן יש לו כל ככ הרבה תפילות ו× ימוקים בתפילה. הוא אומר שצריכ להיכ× ס לארץ כדי לעשות את העץ האמיתי. העץ האמיתי של כל יהודי × מצא בארץ ישראל ו× ב× ה ממצוות הקשורות לארץ. \'סדר זרעים\' בגמרא, זה המקום שכל יהודי זרוע. כמו שאומרים בתפילה, "זורע צדקות, מצמיח ישועות", שם × מצא כח הצמיחה, כח הישועה. אבל לא כל אחד יודע שיש בו את הכח הזה. 
משה רב× ו הוא שורש ה× שמות, כ× גד שישים רבוא, מכיל בעצמו את כלל ישראל, הוא × וטע את השורש של עץ העתיד. שאפילו שהעץ ילכ ויתייבש, תמיד יהיה כח להצמיח אותו מחדש מהלחלוחית ה× ותרת. בזכות תפילתו של משה, הלחלוחית לעולם לא תתייבש לגמרי. בתפילתו של משה רב× ו קיים הכח הזה עבור כל יהודי, תמיד, לכל הדורות.

הכח של \'ואתח× ן\'
לכן כתוב, "וÖ¸אÖ¶תÖ°חÖ·× Ö·Ö¼ן, אÖ¶ל- ה\', בÖ¸Ö¼עÖµת הÖ·הÖ´וא, לÖµאמÖ¹ר" - \'לאמר\', שיגידו הלאה. לא מה שא× י אמרתי, אלא שמכח מה שאמרתי, מזה תמיד תהיה האפשרות להתחלה חדשה. שכל יהודי שיתעורר ויפתח באחד הימים את פיו בתפילה, אפילו שהוא לא ידע איכ להתפלל, התפילה שלו תתחבר לתפילתו של משה, שהתפלל בשבילו, באותה השעה, בעת ההיא, ומזה הוא יוכל להצמיח את עצמו מחדש ויוכל לב× ות את האילן הפרטי שלו מחדש. אפילו שמצבו הרוח× י ירוד ביותר והוא × מצא רחוק, רחוק מבורא עולם, הוא יכול לשוב ולצמוח מחדש.
\'ואתח× ן\' בגימטרייה זה תפילה וגם גימטרייה שירה. מתי זה שירה? מתי שמתחבר עבר, הווה ועתיד. מתי שמתעוררת × קודת העתיד ומתחברת עם × קודת העבר והיהודי קם לתחייה, חוזר ומתחבר עם מקור החיים.

תפילת משה כן × ע× תה
× שאר עוד ע× ין לברר. משה התפלל להיכ× ס לארץ ישראל. אם תפילתו של משה היתה כה מושלמת, כיצד יכול להיות שלא × ע× ה? אומר הרב שליט"א, משה כן × ע× ה, הוא כן זכה להיכ× ס לא"י, אבל, בצורה עקיפה. משל למלכ שהיה לו אוצר גדול ורצה לשולחו לב× ו מעבר לים. המלכ חשש לשלוח את זה עם שליח אחד. מה עשה? חילק את האוצר לחלקים קט× ים וכל יום היה שולח חלק עם שליח אחד. עד שלבסוף היה לב× ו את כל האוצר הגדול. ככ הקב"ה לא היה יכול להכ× יס את משה רב× ו לא"י בבת אחת, משום שמדרגתו של משה היתה כזאת שזה היה מביא את גמר התיקון, דבר שהעולם עוד לא יכול היה לסובלו. לכן יש התפשטות של משה בכל דור. הקב"ה חילק את × שמת משה והוא מכ× יס אותו לאט, לאט, לארץ, עד לביאת משיח, שזה גמר התיקון, שכל × שמת משה תיכ× ס. כתוב, \'מה שהיה הוא שיהיה\', הגואל הראשון הוא הגואל האחרון. בכל דור יש צדיק הדור שבו מתגלה ה× יצוץ של משה, שאצלו מתגלה כל תורת משה. כתוב בתיקו× י זוהר, שלפ× י ביאת משיח יבוא משה רב× ו עוד פעם ויפרש את התורה כולה, בדרכ הפ× ימיות, בדרכ הסוד. × שמת משה לא × עלמה מהעולם ותפילתו אכן × ע× תה.

סוף דבר
לאחר שהב× ו שהמהות האמיתית של תפילת משה היתה ל× טוע את יכולת ההתחדשות בכל יהודי, × יתן עכשיו ל× סות לחבר בין הדברים. כתוב בתהילים, "פÖ¸Ö¼× Ö¸ה, אÖ¶ל-תÖ°Ö¼פÖ´לÖ·Ö¼ת הÖ¸עÖ·רÖ°עÖ¸ר; וÖ°לÖ¹א-בÖ¸זÖ¸ה, אÖ¶ת-תÖ°Ö¼פÖ´לÖ¸Ö¼תÖ¸ם. תÖ´Ö¼כÖ¸Ö¼תÖ¶ב זÖ¹את, לÖ°דוÖ¹ר אÖ·חÖ²רוÖ¹ן" (תהילים כ"ב). אומר ה"× תיבות שלום" (× "ש על התורה), יש כאן מסר פ× ימי אלי× ו, הדור האחרון - גם אם אתה מרגיש יבש כמו צמח המדבר, כמו ערער, ללא שום לחלוחית, גם אם × ראה שלאחר אלפיים ש× ות גלות עם ישראל יבש לגמרי, עדין בורא עולם חפץ בתפילת× ו. בכח הפרשה, בכח התפילה ה× צחית של משה, השבת הזאת יכולה לשוב ולהתעורר בלב× ו אותה \'× קודה יהודית עתידית\' מחייה, השמורה בתוכ תוכו של כל יהודי. 
עשרת הדיברות הכתובות בפרשה הן חידוש הבריאה מבראשית, גילוי מחודש של עשרה מאמרות שאיתן × ברא העולם. עשרת הדיברות ה× קראות מיד אחרי החורבן של תשעה באב מעידות גם על חידוש המציאות. כמו שאחרי חטא העגל ושבירת הלוחות הראשו× ים קיבלו עם ישראל את הלוחות הש× יים, ככ אחרי החורבן של תשעה באב, א× ח× ו מקבלים בכל ש× ה מחדש את כח ההתחדשות בעצם החזרה על עשרת הדיברות.   
בפרשה גם מתגלה שיאה של האהבה הא× ושית, הציווי שמופיע בפרשה מיד לאחר הייחוד של קריאת \'שמע ישראל\', "וÖ°אÖ¸הÖ·בÖ°תÖ¸Ö¼, אÖµת ה\' אÖ±לÖ¹קÖ¶יכÖ¸, בÖ°Ö¼כÖ¸ל-לÖ°בÖ¸בÖ°כÖ¸ וÖ¼בÖ°כÖ¸ל-× Ö·פÖ°שְׁכÖ¸, וÖ¼בÖ°כÖ¸ל-מÖ°אÖ¹דÖ¶כÖ¸". התעוררות וחידוש של הקשר בי× י× ו לבין בורא עולם.
כשה× ביא אומר, "× Ö·חÖ²מוÖ¼ × Ö·חÖ²מוÖ¼, עÖ·מÖ´Ö¼י", הוא בא ומזכיר ל× ו ששורש ה× חמה, היציאה מהמקומות הצרים והקשים בחיי× ו, הרפואה לכל הייסורים, באה מעצם ההכרה שא× ח× ו "עÖ·מÖ´Ö¼י". א× ח× ו ב× ים של בורא עולם. עבדים, זאת מדרגה שיש בה שי× ויים. אבל, ב× ים זה תמיד ב× ים. גם אם א× י מרגיש רחוק, הקשר מעולם לא × יתק. הלחלוחית קיימת וממ× ה יכול עכשיו ל× בוע מעין חדש של מים חיים.

להאז× ה לשיעור על פרשת "ואתח× ן" לאור הקבלה והחסידות היכ× סו >>>